מרוסיה באהבה

עדנה קלו ליבנה –

ובלילות אני ממשיכה לחלום על מלאכים מזהב בסיגנון הבארוק, על שייט בנהר ברוחב של כל עמק

החולה, על מרכבות סוסים משובצות באבני חן על רקע של עינבר ומלאכית ועל ניברשות של

קריסטל. התיאורים הפיוטיים של אגדות פושקין מרקדים בראשי ואני רואה פיות, בנות ים, נסיכים

ונסי כות, דמויות בתילבושות מפוארות על במת התיאטרון של סטניסלבסקי ושל צ'כוב, והיצורים של

משלי קרילוב מרצדים בין אנשי סאסא שמטיילים, מחייכים, משוחחים בעליצות, ופניהם מקרינות

שימחה שנובעת ישר מהלב.

כן, עברו כמעט שבועיים, והמראות של מסע הקיבוץ המופלא ברחבי רוסיה עדיין חזקים ומרגשים,

ביום ובלילה. ובעצם הגשמתי חלום: מאז שקראתי מאמר על ה"הרמיטאז" חפצתי לבקר במקומות

האלה. ארמון החורף של הצאר פטר הגדול בסנט פטרבורג נסגר בתקופת המהפכה ונפתח שוב אחרי

זמן רב כמוזיאון ובו מוצגים אוצרות מכל התקופות, מהזמן הקדום ועד האימפרסיוניזם, שמעולם לא

היו גלויים לפני כן לקהל הרחב )אם לא היו אנשים קרובים למישפחת הצאר(.

שמחתי מאוד כשראיתי את רוסיה בין היעדים של טיולי סאסא. יש כאלה שאמרו לי שהביקור

במוסקבה מיותר, ואני דווקא נפעמתי מהיופי של שתי הערים. מקום הוא רומנטי כשנמצאים בו עם

אהוב, הוא נעים כששוררת אווירה נעימה, ומדהים ובלתי נשכח כשנמצאים עם חבורה של אנשים

יקרים ללב. אנשים שאולי לא יושבים איתם כל יום בחדר האוכל, ואולי בעבר היה איתם אפילו

ויכוח, אבל הם חלק מהחיים שלך, הם חלק מההיסטוריה שלך, וכשמטיילים בין עצי התירזה,

המיזרקות המפוארות והגינות הססגוניות, כשמתבוננים ביחד בתיקרות מצויירות ונוצצות של

ארמונות אגדיים ומקשיבים בשקט נרגש לקולות שמיימיים שבוקעים מכנסיות בעלות כיפות של זהב

נוצץ, כששרים ביחד שירים נוסטלגיים מרוסיה על ספינה ששטה במרץ בנהר ומדליקים ביחד נרות

שבת, בין סלפי לסלפי, מרגישים נחת. אנחנו בני מזל.

מיכל בז'רנו המדריכה הובילה את הקבוצה אל תוך החוויות של המילחמות, של המהפכה, של אמנות,

עושר, שחיתות, טבע .נגענו בכל דבר. וכל דבר נגע ללב, עורר מחשבות. כל כך הרבה מחשבות עלו

בראשי: אִלמלא התאווה הגדולה של הצארים לפאר ולעושר  )בדיוק כמו התאווה של האפיפיורים

באיטליה(, היום לא הייתה יכולה להיות ההזדמנות לקהל הרחב לצפות בכל היופי של האוצרות
שראינו. אבל אִלמלא המהפכות של עם סובל, עייף מניצול, כל האוצרות האלה היו נשארים נחלת

מעטים. ואיזה זילזול היה, ויש עד היום, כלפי מי שעוסק באמנות… וכמה אמנים גוועו ברעב אחרי

שנוצרו בידיהם יצירות בעלות ערך אלמותי… מודיליאני… מוצרט…

ברוסיה הרגשנו שהסוציאליזם פשט את הרגל. מי שחולל את המהפכה הרגיש שמגיע לו יותר מאשר

לאחרים. כמו בספר "חוות החיות" של אורוול, המנהיגים הפכו ליותר קשים ומסוכנים מהשליטים

שקדמו להם.

אי השוויון והאוצרות השייכים רק למיעוט, חידדו אצלי עוד יותר את הצורך העילאי להתייחס לכולם באותו צדק, לטפח את הכישרונות ואת היכולות של כל הציבור באותה המידה,לתת הזדמנות ולטפח את האינטליגנציות ואת היכולות השונות של כל אחד ואחד!!!!