ارائكم – בראשית לשלום

זה מבחר של המכתבים המדהימים שאנחנו מקבלים אחרי כל המסע מהקהל הנרגש שצופה במופעים של בראשית לשלום. כל המופעים שלנו הם במחול ובצליל ועד היום זכינו באהבה גדולה מהקהל מכל גיל בעקבות המופעים “בראשית” – “אנה בשחקים” בהשראת יומנה המרגש, “לגדול עם הצלילים” – “אין ילדים רעים” בהשראתו של המחנך הדגול יאנוש קורצ’אק – “חיי גלילאו” בהשראתו של ברטולט ברכט – פינוקיו…כולם מופעים עם מסר פדגוגי והומניסטי. מכתבים אלו הנם דוגמא של אהדה, הערכה ותקווה לעולם יותר טוב!

מכתבי הקהל אחרי ההופעות – 2007

משמעות תיאטרון השלום לנערים

בראשית לשלום, השנה נפתחת- על הצפון

אולם הספורט בקיבוץ סאסא הפך לערב אחד לעולם שבו כל אחד היה רוצה לחיות: חיוכים מהלב, מעט מילים טובות בשפות שמתמזגות, התרגשות באוויר, פיוז'ן של ריח תבשילים ביתיים- והצעירים האלה שרצים בגאווה להחליף לחולצה של העונה החדשה של תיאטרון בראשית לשלום, ומוחאים כפיים לחברותיהן שמנסות להסביר לנו, ההורים החדשים, איך זה מרגיש להיות חלק מהלהקה הזו שהפכה עבורן לבית. ואז, בלי להסתבך במילים שעוברות מסננות של מוח שנשטף לפעמים במים עכורים- הם עלו לרקוד את החופש האישי של הביחד, וזה היה שמח ואופטימי ופשוט ומקסים. בוגרים, ותיקים וחדשים רוקדים, מתחייכים, מתחבקים. זה היה קצת קצר, בכל זאת השנה רק התחילה, ואף אחד לא רצה ללכת הביתה, ועדנה קלטה את הרגע והזמינה גם אותנו – הורים ובני משפחה למעגל ענק של תנועה, וזוגות מתחלפים מישרים מבט משחררים את הגוף ומצליחים להביע את כל האהבה שבעולם. וזה הולך איתנו הביתה, ועם הילדים לבתי הספר ולחברים – מי יתן ומעגלי ההשפעה של החבורה הזו יתרחבו עד אין סוף" כנרת גולן הוז מאבירים, אמא של אני שהצטרפה השנה ללהקה

בערב הרגשנו בנחת, גיבוש ומרגש הקבוצות שמורכבות מערבים (נוצרים, דרוזים, מוסלמים ויהודים ) ללא הבדל ניהלו שיחות מרתקות בניהם עם ריקודים , צחוק, מחזה , דרמה , השתתפו שלוש בנות משלוש שפות ערבית, עברית, אנגלית . התלמידים יצאו מאווירת בית הספר לפעולה מחוץ כותלי בית הספר לפעולה חברתית פעילה ואטרקטיבית שהינה גרמה לחיזוק הדימוי העצמי אצל כל אחד בפרט והקבוצה בכלל. התלמידים הכירו תרבותיות שונות ואוכלוסיות אחרות שמנסים לגעת בהגשמת השלום. תקוותינו הייתה ברורה שכל אחד חבר בקבוצה נראה את השלום ונרגיש אותו תודות להודות לכם מקרב ליבי על הנתינה והעבודה הפורייה המושקעת ופא נחאס אימא של סולין מורה בבית ספר אורט תרשיחא

ביתי בת ה13 משחקת בתאטרון "בראשית לשלום", לפני כמה ימים הוזמנו ההורים לראות אותם מופיעים. היה מרגש מאוד לראות חבורה גדולה של בני נוער המגיעים מכל האזור, ילדים מדתות שונות ומצורות חיים שונות ושם לכולם, כצופה מהצד, היה משהו משותף, שמחה בעניים, חדוות יצירה, משמעת והקשבה. הם יצרו בהדרכתה של עדנה מופע בעל מסר חשוב להם כבני נוער שדיבר גם אלי כמבוגרת, מסר של חופש לעומת דיכוי ע"י שיר פופולרי שהם אוהבים, המסר הובן והועבר בצורה מעניינת. הייתה תחושה של אחדות וביחד, שהם קבוצה ושיש תמיכה והקשבה, דבר לא מובן מאליו בעולמם של בני הנוער היום. מדהים לראות איך עדנה מצליחה להוציא מהם בעזרת הכלי המדהים הזה שנקרא דרמה את הטוב החכמה והרגישות לסביבה ולאחר שטבועה בהם, אך בכל מקום אחר, כולל בבית... לא תמיד קל לראות. תודה לעדנה ולילדים המדהימים שהראו לי כאימא למתבגרת שזה שם בפנים ושהכל יהיה בסדר! טלילה

כל פעם מחדש אני מתרגש ממפגש תחילת השנה של בראשית שלום . זאת נקודת אור בעולם שהופך קיצוני מיום ליום וכל ילד שמצטרף מביא איתו עוד תקווה לעתיד טוב יותר. ברמה האישית בשביל אדם , אין לי מילים לתאר כמה שזה תורם לו להתפתח, להתגבר ולגדול תודה רבה אדיר קורן- קיבוץ סאסא

אני שמחה להיות כל שבוע כבר 6 שנים בקבוצה המדהימה הזאת שמאפשרת לי להיות מי שאני... שמאפשרת לי ולרגשות שלי לבוא לידי ביטוי. כל ילד וילדה הנמצאים בקבוצה בשבילי הם משפחה. נהרי הדר- מצפה אבירים, כתה יב'

אני שמחה מאוד שניתנה לי ההזדמנות להיות חלק מהקבוצה, ברגע שהצטרפתי הרגשתי חלק ממנה, הרגשתי שיש שם אווירה מיוחדת שאין בהרבה מקומות: לא שיפוטית ולא גזענית. הציניות והביקורתיות לא נמצאות שם בכלל. את יכולה להיות מי שאת, מוסלמית, דרוזית, נוצרייה, יהודייה-זה לא משנה, את חלק גדול ומשמעותי, *בגלל שאת עצמך*. שי נוימן כתה ז', כפר ורדים

מכתבים מהקהל אחרי שבוע הזיכרון באיטליה 2008

אלה המכתבים המדהימים שקיבלנו מאיטליה אחרי המסע עם התיאטרון של בראשית לשלום המורכב מנערים יהודים וערבים שביחד הציגו, במחול ובצליל, את הסיפור המרגש של אנה פרנק ואת כמיהתם לשלום. מכתבים אלו הנם דוגמא של אהדה, הערכה ותקווה לארצנו הקטנה והיקרה

אנג' עדנה היקרה, איזו שמחה לראות אותך שוב! ...אני צריכה להתוודות לפנייך במשהו שלא העזתי להגיד לפני כולם בתיאטרון: החבר'ה שלך ריגשו אותנו עד עומק נשמתנו. איזה פנים יפות, איזה יצורים עדינים! איזה רגשות נפלאים הם עוררו כאן אצלנו! המסכות גרמו להם להיראות עוד יותר עדינים ואציליים. התנועות ההרמוניות שלהם גרמו לנו להתרגשות בלתי ניתנת לתיאור. אני רוצה שתבואי לבית סיפרנו להביא קצת שלום! אין מסר חזק יותר מזה של צעיר לצעיר. בגלל זה את חייבת, אתם חייבים לבוא אלינו לוונציה! איך אפשר להזמין אתכם? למה אתם זקוקים? אמרת שנולדת בשנת 1955. כמוני... חשבתי אותך לצעירה יותר! אך אני מבינה מהו מקור נעורייך! האהבה לילדים האלה והחזון מחדירים חיים לרוחך... משמרים אותך מהזמן שעובר עלינו ללא רחמים! הרהרתי בסיפורים של החבר'ה ובסיפור של אור, על אחיו השוכב בעיקבות פיגוע... איך, איך יכול המוות עם פיו העקום לתקוף יצורים כאלה? אַת, אַת הגשר שמקשר אותם את תנועותיהם על הבמה. את נהדרת, בטח הרבה אמרו לך. מצאת את נוסחת הקסם לשלום: להכיר זה לזה את מי שחשב להיות אוייב, לשים אותם ביחד, כתף אל כתף, פעימה לפעימה, עמל עם עמל. כשאתה מכיר את שמו, את נשימתו, ואת הדברים הקטנים שגורמים לו התרגשות, אתה אינך יכול לשנוא אותו. כל הכבוד! את מתמודדת בדרך מלאה במלכודות, במיכשולים ובביקורות כמו חלוצה אמיצה שמודעת לחשיבות שליחותה. דרכך משתקף הכוח השקט של מי שהוא ענק מבפנים. אני מחבקת אותך ומאחלת לך חיים ארוכים. ניקולטה פולסה - ונציה

אנג'ליקה היקרה, כמה קשה להרדם בסופו של יום המוקדש לזכר השואה... רציתי שוב לומר לך, לכם, תודה. זוהי זכות גדולה להכיר אותך ואת העולם שאת מייצגת. הבנתי זאת כבר ב-21.11.2006 כשהקשבתי יחד עם תלמידי להרצאתך בקהילה היהודית בוורונה (ואני עדיין זוכר את הבעת הפנים של רבים מהם), והשתכנעתי בכך עוד יותר בזמן האחרון: לפני שבועיים ברוביגו וביום ראשון שעבר, כאשר החלטתי לתת למישהו במתנה את הספר "האיש שנטע עצים", ובמכתב שצירפתי ציינתי גם את אתרי האינטרנט שלכם. הבנתי לפתע שהם היו חלק מהמתנה שלי. זו אכן מתנה לומר למישהו "אתה יודע, אם תרצה למצוא משהו מלא יופי, אור ותקווה, לך לאתר של 'בראשית לשלום'." מקווה לראותכם בהקדם. מחבק את כולכם דניאל מלוטי, עו"ד ומרצה ורונה נ"ב כמעט שכחתי: הבנתי נכון שהבחור שאחיו שוכב פצוע אחרי פיגוע הוא אוהד של מילאן? זה מאוד הרשים את בני, השהוא אוהד נלהב של הקבוצה.

שלום אנג'ליקה! אני בת 19 מרוביגו. שמי לוצ'יה. היכרנו ביום ראשון שעבר, ב-20 בינואר... אני מקווה שנהניתם משהייתכם באיטליה. רציתי להודות לכם על הרגשות שהצלחתם להעביר לנו. אני באמת מעריצה את מה שאת וחברי להקת התיאטרון שלך מצליחים לעשות יחד. בדרך כלל בני הנוער באיטליה אינם מעורבים בחיי החברה - הם מעדיפים להתאים את עצמם לתדמית שהחברה מכתיבה להם. לעומת זאת אתם, שחיים בחברה הרבה יותר בעייתית משלנו, מצליחים, למרות כל הקשיים לקחת יוזמה ולדבוק במטרתכם, להאמין במה שאתם עושים ולהשמיע את קולכם. והחשוב מכול - אתם עושים את זה בכזאת שמחה! המופע שלכם היה מדהים והוא באמת נגע לליבי. שוב, המון תודה. עבודה טובה! Shalom לוצ'יה טמפורין

אנג'י! רציתי להודות לך על כל מה שקיים הודות לעבודתך. על הרגשות שחוויתי בזכותך, ועל האושר שבלהכיר אותך אישית. אתם נפלאים, בוני שלום קטנים ואמיצים. אותו שלם שמזרעיו הקטנים צומח עץ ענף! אני גאה בכולכם, ובייחוד בך, אנג'י - אמיצה ולא נכנעת. אני שב ומביע את אהבתי לך ולארצך, ארץ מסורה ונהדרת, שהעניקה לי, דרכך ודרך סאסא, משפחה אמיתית. מחבק אתכם סטפנו רוברסי, יוניפיל

שלום גברת אנג'ליקה, אני אציג את עצמי: שמי מונה ירצ'אד, אני אותה הילדה ממוצא מרוקאי איתה דיברת בסוף המופע ב-23.1.2008 בסנט'אילאריו ד'אנצה. חיפשתי באינטרנט כתובת שתאפשר לי לומר לך תודה. תודה על מה שאת עושה, כי העולם מתקדם בזכות נשים כמוך, ועל כך רציתי להביע לך את הערכתי הגדולה. המופע אתמול ריגש אותי מאוד - יחד עם חברי הטוב אפילו היזלנו דמעה. הצלחתם להגיע לעומק נשמותינו. לראות את הכוח של הצעירים האלה, את פניהם המלאים הרמוניה וחן, למרות מות חברם והמלחמה שהם חיים בה. החוויה הזאת גרמה לי להתבגר, העירה בתוכי את הרצון לפעול. גם האפשרות לפגוש צעירים יהודים היא חוויה יפה, מזל גדול בשביל נערה מוסלמית. רצון אלוהים הוא לראות את כולנו מאוחדים. מאחלת לכם המון הצלחה, כי היא באמת מגיעה לכם. איחולי הלבביים לך ולכל החברים. מונה

הי אנג'ליקה! אני אציג את עצמי: שמי אלנה, ואני הילדה עם התלתלים שצפתה במופע שלכם בסנט'אילאריו. חיפשתי את כתובתך כי רציתי לומר לך כמה דברים. לפני הכול, הייתי רוצה לומר לך שהמופע שלך מדהים. הרבה אנשים חושבים שאנחנו, הצעירים, לא מסוגלים להבין את המסרים, אך המסר הזה היה ברור וחזק. וזה בזכותכם! להקתך מורכבת מצעירים שבאים ממציאויות שונות, אך דבר אחד מאחד אותם: המודעות שאפשר לעשות משהו כדי לשנות את ההווה, ובייחוד את העתיד שלנו! עוד דבר חשוב: אליאן, הבחור הגבוה והשרירי, הרשים אותי מאוד: קודם כול הוא מאוד מאוד יפה... ובערב המופע, לפני שהלכתי, תפסתי את מבטו ואמרתי לו שלום. חיוכו ועיניו הגדולות נשארו בליבי! אם אצליח, אשמח לראותכם בפסחא באלכסנדריה. תמסרי לו ד"ש ממני! תודה על שקראת את המכתב! המרץ שלך, האנרגיה שיש בך, הם פשוט מדהימים! נשיקות! ביי!